<h1>הבתים — שערי תשובה שער רביעי</h1>
<h2>דף כו:</h2>
ומהם חמשה דברים העושה אותם [אי] איפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עברות שבין אדם לחברו ואינו יודע חברו שחטא כדי שיחזיר או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן, א) המקלל את הרבים ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. ב) החולק את הגנב, לפי שאינו יודע גנבה זו של מי הוא אלא גונב את הרבים ומביא לו והוא לוקח. ועוד, שהוא מחזיק ידי הגנב ומחטיא אותו. ג) המוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה, לאחר זמן כשעשה תשובה אינו יודע למי מחזיר. ד) האוכל שור עניים ויתומים ואלמנות, אלו בני אדם אמללים הם ואינם ידועים ומפורסמים, וגולין מעיר לעיר ואין מכירן כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו. ה) המקבל שוחד להטות דין ואינו יודע עד היכן הגיעה הטייה זו, וכמה היא כחה כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגלים. ועוד שהוא מחזיק יד זה ומחטיא אותו, לר"ם. נסחת הראב"ד והאוכל שוד עניים וביאר שהוא דוחק אותם בחובו עד שמחליטין את קרקעותיהם או המטלטלין שלהם בפחות משויים ואומר שלי אני נוטל.
<h2>דף פב:</h2>
ומהם חמשה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב מהם, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא. ואלו הן, א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי שלא ברשותו. ב) המשתמש בעבוטו של עני, שהעבוט אינו אלא כגון קרדום ומחרישה ויאמר בלבו אינם חסרים ולא גזלתי אותו. ג) המסתכל בעריות מעלה על לבו שאין בכך כלום, אומר וכי בעלתי או קרבתי, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד) המתכבד בקלון חברו ואומר בלבו שאינו חוטא, לפי שאין חברו עומד שם ולא הגיע לו בשתו ולא ביישו, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו, או חכמתו, כדי (שיראם) [שיראה] מכללם שהוא מכובד וחברו בזוי. ה) החושד בכשרים, אומר בלבו שאינו חוטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד שמא [עשה שמא] לא עשה, והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו, לבעל עבירות, לר"ם.
